רק על עצמי – אבולוציית שיער

תהיתם מה עבר לי בראש לפני שהעברתי את השיער שלי תהפוכה זו או אחרת? מה גרם לי להפרד מצבע אחד ולעבור לאחר? ומה גרם לבחירת הצבעים הללו ספציפית? זו הרשומה בשבילכם, צבעונית ומלווה בתמונות!

אני, מתפנקת בורוד. (צילום: אליזרין זרוב)

שעת סיפור
הפעם הראשונה בה צבעתי את השיער הייתה בגיל 12. הייתי בפריז, בביקור אצל אחותי, והחלטתי לעשות פסים סגולים (הייתי מצרפת תמונה, אבל לא קיימת כזו, לצערי). מאוחר אחרי התקרית הזו, בסביבות גיל 15, צבעתי את שיערי לשחור. הרגשתי שזה הצבע שאמור להיות עליי באופן טבעי והמשכתי איתו עד גיל 19. התחושה הייתה שהוא רגוע יותר ואין איך להתנגש איתו מבחינת צבעי לבוש (מעלה עצומה בפני עצמה).
תגובות: או שלא שמו לב לכך שהשיער צבוע, מכיוון שגוון שיערי המקורי הינו חום. או שטענו שאני נראית חיוורת מדי כך.

אבל לא תמיד שינוי הצבע מגיע בכזו פשטות.

צבועה לשחור בגיל 15.

להסביר? בבקשה
בגיל 19 צבעתי חצי משיערי לכחול. מדוע? כי הייתה לי תמונה מנטלית של עצמי עם קוקו ממנו יוצאות שמונה צמות כחולות. והחלטתי שהתמונה הדמיונית תהפוך למציאות. לאחר הרבה מאוד מאמצים (בכל-זאת, השיער שלי היה שחור לפני), נחלתי הצלחה. השיער היה חצי כחול, אני התכוננתי ליציאה, והרי בפניכם תמונה.
אהבתי את התחושה של השיער הכחול מכיוון שזו הייתה תחושה של הגשמה. משהו שרציתי להגיע אליו, והנה – אני שם.
תגובות: בעיקר תדהמה מאנשים שלא רגילים לצבעים שכאלה.

צמות כחולות, כמו שרציתי.

שתי טיסות לחו"ל מאוחר יותר, הסתפרתי (וכמעט נרדמתי תוך-כדי). נשארתי עם השחור שהיה על חלקו העליון של שיערי ולאחר תקופה של כמה חודשים, החלטתי לתת לו לצמוח. התחשק לי לצבוע את חלקו העליון של שיערי לאדום. וכך היה… השורשים צמחו, השיער נצבע, ובפניכם התוצאה.

בצבע הזה, מטופש ככל שיהיה, הרגשתי יותר סקסית. יש משהו מהפנט באדום, כמו להבה.
תגובות: בעיקר תדהמה כשאנשים מגלים שהשיער לא נגמר בקצה החלק האדום.

איפה באמת נגמר השיער?

לאחר תקופה, חזרתי לאהובי השחור, ובגיל 23 טסתי שוב (בפעם המי-יודע-כמה) לפריז.

בטיול רגלי עם אחותי, שוטטנו באחד השווקים וירד שלג. לא הסכמתי לפספס את ההזדמנות, כיוונתי את אופציות המצלמה, עשיתי כמה נסיונות על אחותי והעברתי לה את המצב לשם הנצחת הרגע. התוצאה לפניכם.

מאושרת בכפור. (צילום: נורית לוי)

התמונה הזו הכתה בי גלים. שנתיים מאוחר-יותר, מעט לפני שעמדתי לטוס לפריז. החלטתי לעשות שחזור שלה, אבל עם צבע אחר. רציתי משהו חזק שיבדיל את השחור הרגוע שהיה לי והתכוונתי לרכוש אדום דומה לשהיה לי בעבר, אבל כשעמדתי מול הצבעים בחנות, הבנתי שאם לא אבחר בורוד – אתחרט על כך. הוא קרא לי, פתאום הכל היה ברור יותר.

התכנון היה להשאר עם הצבע כחודש, מספיק בכדי לצלם ולהנות ממנו מעט כשאחזור, אך לא הרבה מעבר. רצה מרפי ולא היה שלג באותו זמן. למה אני אומרת מרפי? כי לפני שנחתתי בפריז ולאחר שהמראתי חזרה לארץ, היה שלג. אבל בשבוע בו הייתי בפריז – לא היה. אז קבעתי טיסה לשוודיה, צילמתי תמונות בשלג, קניתי דברים מגניבים ונהניתי עד אין-קץ.

הללויה! (צילום: לנור טירס)

ואז חזרתי לארץ. והורוד? הוא נשאר. יותר משנה מהתקופה המקורית שנתתי לו.

הוא היה חמוד, ריכך את המראה שלי, ונתן משהו מעניין גם כשלבשתי רק שחור.
תגובות: יותר ממה שהייתי רוצה. מסתבר שהצבע הורוד הפך אותי בעיניי לא מעט אנשים לנגישה יותר, למרות שאינו צבע סטנדרטי, החמידות שלו גורמת לאנשים להרגיש שהוא יותר בסדר מהשחור לעיתים.

אבל חייבת לאמר שהשילוב שקיבל הכי הרבה תגובות נרגשות, היה הורוד עם הכחול, שהיה עליי רק לחודש בין הורוד קומפלט לשחור קומפלט שיש לי עכשיו. היופי בורוד-כחול היה שהורוד הסתיר את הכחול כששיערי היה פזור באופן סימטרי, אך כאשר אספתי אותו או הסטתי אותו הצידה, נגלה הכחול ואיתו היופי בשילוב.

ומה אתכן, יש צבע שמדגדג לכן לצבוע אליו? או כזה שצבעתן אליו ועשה לכן שמח?