קודם כל בני-אדם

בתור נותני שרות, אנחנו חוטפים לעיתים הרבה חרא, ובתור לקוחות, אנחנו נוטים לרצות לחבוט בנותן השרות עם מחבת סטייקים מברזל יצוק. אבל בראש ובראשונה, כולנו בני אדם.
מגיע לנו לקבל יחס מתאים.

איש נחמד בויקטורי, מגיע לו יחס תואם.

איש נחמד בויקטורי, מגיע לו יחס תואם.

שעת סיפור
מתישהו, בסניף מסויים, של חברה מסויימת, ביום כלשהו, נכנס לקוח מסויים. הוא שאל אותי דבר-מה על פריט כלשהו בחנות, אך נדמה היה שכלל לא עניינה אותו התשובה לשאלתו. מכיוון שזה מיד עבר לשאלה על העגיל שמעטר את השפה שלי. זה בסדר, באמת, אני סופגת הערות ושאלות רבות על העגילים (הנראים) שלי, וכל עוד השאלה לא חודרנית מדי, אני מקבלת את זה בחיוך קל ותשובה קצרה, כי בכל-זאת – להיות נחמד הינו חלק מהעבודה בתור נותן שרות. אבל הלקוח הזה, לו לא הספיק לשאול שאלה פשוטה כאחרים, והוא החליט ללכת קצת יותר רחוק. השאלה הבאה שלו נשמעה יותר כמו טענת עובדה, במבט מתנשא-אך-סליזי ובלי לחשוב פעמיים הוא שאל 'יש לך סטיה, הא?'. הייתי בהלם, אבל התעשתתי מהר ושאלתי אותו האם הוא חושב שזו באמת שאלה לגיטימית לשאול נותן שרות. לאחר שניה של הפסקה הוספתי שאני מתנצלת אך אני מוצאת את זה חצוף. בעל האגו מברזל החליט להקניט אותי וזרק עליי 'כן, צודקת, יש אנשים בלי חוש הומור'. ביום אחר אולי לא הייתי מגיבה לזה כבר, אבל במקרה הזה יריתי אחריו בחיוך 'כן, כמו שיש אנשים בלי טאקט'.

זו לא פעם ראשונה שלקוח חצה את הגבול עימי, למרות שמעולם לא דיברנו לפני והרגע נכנס לחנות ובטח-ובטח שלא תהיה האחרונה. אבל חשוב לי בכל-זאת, להעביר את המסר שלי, לא משנה לכמה אנשים. נותני שרות, הם קודם כל בני-אדם. אנחנו לא שק-אגרוף, לא יצור נחות, לא איזה רובוט חסר מוח או לב – אנחנו בני-אדם. וככאלה, מן הראוי שגם יתייחסו אליינו בכבוד.

גם אם אתם לא רואים אותו, הוא עדיין בן-אדם.

גם אם אתם לא רואים אותו, הוא עדיין בן-אדם.

איך עושים את זה?
לומדים שליטה עצמית מה-היא. לא חייבים לשאול כל דבר שעולה בראש, לא חייבים להוציא זעם על אנשים רק כי הם שם ולא חייבים להתחיל עם אדם בכל מצב. גם אני לקוחה, וברור לי שסיטואציות מול נותני שרות יכולות להביא לפיוזים שרופים או התחממות מסוג אחר. אבל באמת, בואו ננסה להיות קצת טובים יותר.

אז קודם-כל לנשום, לא כל דבר שעובר לנו בראש חייב לצאת דרך הפה.
כשבא לכם לשאול נותן שרות שאלה שאינה קשורה למוצרים שאתם מעוניינים לרכוש, נסו לחשוב האם זה לגיטימי, האם זה לא אישי או חודרני מדי, האם יכול להיות שבמצב הפוך הייתם מרגישים לא בנוח ואפילו הגדילו לעשות ונסו לחשוב על חברים שהינם נותני שרות ואיך היו עלולים להגיב בסיטואציה.
ובמידה והסיטואציה רווית עצבים, נסו לזכור שנותן השרות (לרוב) רק מעוניין לעזור, הוא לא עושה לכם דווקא ובחלק ניכר מהמקרים, ידיו קשורות עקב נהלי החברה או עניינים בירוקרטיים. ואם חשבתם להתחיל עם המלצרית החמודה ההיא, פשוט תזכרו שהיא אולי תגיד 'הא, כן, בכיף', אבל הסיטואציה מאוד לא מאוזנת ואולי בכלל חושבת 'איכס, לא!', אבל לא רוצה לענות לשלילה מחשש שאחוז התשר שלה יפגע.

לא כל בחורה חמודה מחכה שתתחיל איתה. (קרדיט: גלידה אניטה, שבזי ת"א)

לא כל בחורה חמודה מחכה שתתחיל איתה. (קרדיט: גלידה אניטה, שבזי ת"א)

למה זה טוב?
במידה ואכן שאלתם את זה, התשובה הנדרשת היא 'ללהיות בני-אדם, חתיכת בהמה!'. אבל ברצינות, 'ואהבת לרעך כמוך', רלוונטי לחלוטין במקרים הללו. חלקנו נוטים לשכוח, בעיקר כאשר הפיוז הולך לעזאזל, שגם מי שעומד מולנו הוא בן-אדם, בדיוק כמונו. וכמו שלנו לא היה כיף אם מישהו היה חובט בנו מילולית, גם לו זה כנראה לא ממש עושה את היום. זה מתסכל ומעיק, אבל לא הייתם רוצים שיקשיבו לכם כי הסברתם את עצמכם ולא כי נמאס לחטוף מכם טיפות רוק סוררות? יש מספיק דרכים ללחוץ בכדי לקבל את מה שאתה רוצה (במידה והחברה זקוקה לשכנוע), גם מבלי לרצוח לצד-השני את האוזן או לאיים על סבתא שלו.

אז בבקשה מכם, למען סיטואציות נעימות יותר, בתור נותני שרות או לקוחות, בבקשה – תנשמו.

אני לא שמנה, אבל השמנתי

כשאני אומרת 'השמנתי', זה כל מה שאני מתכוונת. אני לא חושבת שאני שמנה, לא חושבת שעוד רגע אבלע את היקום כולו, פשוט בהשוואה למה שהייתי קודם – השמנתי. זו לא בושה, אך זו האמת. וכשאנשים מבטלים את דבריי מחוסר הבנה, זלזול או משהו אחר, זה לא נעים בשום צורה. ולא, אני לא לבד.

אני בגיל 13 - קטנה וחמודה.

אני בגיל 13 – קטנה וחמודה.

שעת סיפור
אין לי נטיה להשמנה ואם בא לכם – אתם מוזמנים לשנוא אותי, אבל לכל דבר יש מעלות וחסרונות.
עד גיל 24 אכלתי מה שבא לי, מתי שבא לי, כמה שבא לי. לא היו לי גבולות, לא ספרתי קלוריות, לא הגבלתי את עצמי מבחינת מזון ובטח-ובטח שלא הייתי בשום סוג של דיאטה. ואז הגיעו בדיקות דם חביבות שאמרו בטון מורתי 'הא, כפרה, הכולסטרול שלך גבוה, ואת עוד לא בת 25!'. אז חטפתי כאפת מציאות, ובשילוב עם משהו אחר שהפריע לי, התחלתי להתאמן ומעט אחר-כך, גם לשמור על התזונה שלי יותר.

כל זה טוב ויפה, אבל אני עדיין בן-אדם שגופו משתנה, עקב אי-אלו סיבות. וגם אני, למרות ששמנה מעולם לא הייתי, משמינה לפעמים. בין אם אחרים כן-או-לא שמים לב לכך, אני מרגישה זאת. וכשאני מרגישה שבא עליי שינוי לא כה לטובה, מעדיפה לאמר זאת. ואם אפשר, לא לקבל גיחוך וביטול נוסח 'את לא שמנה, תפסיקי לדבר שטויות'.

אני בגיל 16 - קצת פחות קטנה.

אני בגיל 16 – קצת פחות קטנה.

איך עושים את זה?
כאשר אדם שאתם תופסים כרזה אומר לכם 'השמנתי', נסו להבין מאיפה מגיעה האמירה. האם זו תחושה פיסית של כבדות, האם זו תחושת התרחבות כללית ואולי הוא מרגיש זאת בזמן לבישת בגדים שפתאום מעט צמודים יותר. הרבה פעמים, הכוונה ב'השמנתי' היא פשוט זו – השמנתי. אבל ישנם גם אנשים שהתפיסה שלהם את עצמם שונה מאיך שהסביבה תופסת אותם, ובמקרים כאלה, ההתייחסות צריכה להיות בהתאם. אבל כך-או-כך, להתייחס בביטול לדבריו של אדם זה או אחר (במידה ואכפת לכם ממנו) לא פותר את הבעיה.
גם אם משהו נתפס בעיננו כמטופש (בחורה רזה שאומרת שהשמינה, בתור דוגמא), אין זה אומר שהצד השני מסכים עם התפיסה שלנו (לפעמים אפילו ההיפך הגמור). וכשמישהו אומר משהו שבאמת מפריע לו ונתקל בזלזול, זה מתסכל. ותסכול לא עושה כיף לאף-אחד, ואם היינו יודעים שזה מה שאנו גורמים, אולי היינו נוקטים בגישה מעט אחרת. ואולי אז, דברים היו יכולים להשתנות.

אני בגיל 24 - קצת פחות לבושה. (צילום: אלון שועה)

אני בגיל 24 – קצת פחות לבושה. (צילום: אלון שועה)

למה זה טוב?
כשאנשים מקבלים מענה לתחושות שלהם, לרוב יש לכך השפעות חיוביות. לפעמים זה פשוט משחרר ומאפשר לעבור הלאה. לפעמים זה נותן מקום לדיון עצמי או עם אחרים בנושא, ודרך כך לפתרון. לפעמים אפילו מוצאים עזרה מבחוץ כך. אבל אם מבטלים את תחושתו של זה במקום לתת לה מענה, אנו פשוט משאירים אותו לבד, להתמודד עם התחושה ה(במקרה הזה)לא נעימה.

אז כן, אני לא שמנה, אבל השמנתי וזה מפריע לי. אין צורך בחיזוקים חיוביים, אבל גם אני (כמו אחרות) אשמח לא לקבל ביטול כתגובה כשאני מחליטה לחלוק זאת.