מחממי אוזניים ושאר חיות

OMG, החורף מתקרב! (מודלית: שרון כהן)

OMG, החורף מתקרב! (מודלית: שרון כהן)

הגיע זמנה של פינת האופנה החודשית, והפעם אנחנו עם כובעים מחממים, במיוחד לחורף!

בארצנו החמימה לא תמיד נחוץ כובע מחמם, זה נכון. אבל כובע שכזה יכול להוות אביזר אופנה משדרג הופעה או סתם פריט לבוש שעושה שמח (מה שתמיד טוב!). ואם טסים לבלות בארצות קרירות יותר, זה בכלל שוס.

חייבת להודות שבמשך רוב חיי, לא הרבתי ללכת עם כובעים. הראש שלי קטן יחסית (ברצינות גמורה) ורוב הכובעים לא החמיאו לפניי וגרמו לי להראות מגוחכת. אבל אז הגיעו ימים מופלאים בהם יבאתי כובעים חמודים לארץ, ולבסוף בחרתי מתוכם שלושה שמעטרים עד היום את ארוני. נכון, לא יצא לי להשתמש בהם כבר יותר מחצי שנה כנראה, אבל כשיהיה קר מספיק זה בהחלט יעשה לי שמח לצאת עימם החוצה ולהתכרבל עם עצמי.

פררמאו..? (מודלית: רעות עובדיה)

פררמאו..? (מודלית: רעות עובדיה)

ישנם כובעים קצרים יותר וארוכים יותר. תמיד טוב שיש משניהם, ככה שאפשר יהיה לבחור את המתאים לצרכי היציאה הספציפית, אבל לפעמים אין ברירה אלא להסתפק באחד. כשתכננתי את טיסתי לשוודיה (אי שם בפבואר, מינוס X מעלות), הבאתי כובע בודד. היה זה כובע קצר יחסית, כך שלא היה מסורבל, אך כיסה את האוזניים כראוי. חייבת להודות שאם לא הייתי לוקחת אותו עימי, ככל הנראה הייתי חוזרת בלי אוזניים. אבל למזלי, רצה העולם ובאותו השלב כבר היה בארוני כובע אחד לישועה.

לאוזניים שלום. (מודלית: רעות עובדיה)

לאוזניים שלום. (מודלית: רעות עובדיה)

גם בארץ, למרות שמזג-האוויר העיקרי כולל 'חם', 'חם', 'עוד יותר חם', ו'כל-כך חם שהגהנום התקשר לבקש את מזג-האוויר שלו בחזרה'… מדי-פעם אנו נקלעים למזג אוויר חורפי מספיק בכדי לחוש איזו צמרמורת או שתיים. אז, הו-אז, זה-הוא זמן אידיאלי לשלוף את הפנדה מהארון (כי ברור שיש לכם כובע פנדה בפנים), לשים מגפיים, לצאת בריצה אל הגשם ולקפץ בין שלוליות!

ואם זה לא מלהיב אתכם, דמיינו את שרון החביבה מהתמונה הבאה עושה את שתארתי.

(מודלית: שרון כהן)

(מודלית: שרון כהן)

לסיכום: יש שאומרים שאם תשמור על כפות הרגליים והראש שלך מחוממים, לא יהיה לך קר. אני עדיין שוקלת לנסות להסתובב בנעלי בית וכובע פלאפי (בלבד) כשיגיע החורף. מה איתכם?

על עצמי – כוחה של הרשת החברתית

הרשת החברתית היא מקום שמאפשר לנו לתקשר האחד עם השני. לחלוק תמונות, טקסטים ושירים שאהבנו. היא מאפשרת לנו להראות חלקים מאיתנו ולהסתיר אחרים, אם בחרנו. אבל מעבר לכל אלו, היא גם מאפשרת לנו לזעוק לעזרה בעתות מצוקה. היא מאפשרת לנו להגיע לאנשים שלא היינו מגיעים אליהם בלעדיה, ומאפשרת לנו לבחור האם לעזור לאדם – אפילו אם איננו מכירים אותו ב"עולם האמיתי".

Facebook, connecting people.

Facebook, connecting people.

שעת סיפור
פרצוף-ספר יכול לעזור במגוון דרכים, החל ממציאת דירה או עבודה, דרך טרמפ וקומקום ועד תרומות כספיות עבור מקרים קשים. אתמול היה זה שלושה חודשים למותה של החתולה הראשונה שלי. חלק יאמרו שאין דרך חיובית להסתכל על זה. ובאמת שהמקרה עצמו אינו חיובי, וכן כואב, מעציב ועד עכשיו לא לגמרי התעכל. אבל מתוך המקום הרע הזה, למדתי משהו חשוב. גיליתי משהו טוב שאקח איתי להמשך הדרך.

באותו יום שבת יצאתי מחדרי לחפש את סמיטן (המדוברת), מצאתי אותה במצב בו לא יכלה לצאת בעצמה מהמקום אליו נכנסה. מצב בו מעולם לא הייתה, והכי קרוב לזה שהכרתי, היה המצב בו הכלבה שלי הייתה לפני שנפטרה בשיבה טובה בגיל 18. באותם רגעים, ידעתי שחייבים לעשות משהו אבל לא ידעתי מאיפה אביא את הכסף שאין לי אפילו לשכירות. בפאניקה, פניתי לחברים טובים, בנסיון לקבל כאפת מציאות ולעשות משהו פרקטי.

אנחנו, פבואר 2011. (צילום: שרון כהן)

אנחנו, פבואר 2011. (צילום: שרון כהן)

להסביר? בבקשה
חבר טוב המליץ לכתוב פוסט מבקש תרומות בפרצוף-ספר ונרתעתי. אני? לבקש כסף מאחרים? לא הלוואה אפילו, תרומה. למה שיתנו לי? בערך כולנו במצב כלכלי לא חיובי (חלקנו יותר מאחרים), לחלקנו יש חיות או ילדים לטפל בהם ו.. למה שמישהו אחר יוציא כסף על חיה שאני התחייבתי לטפל בה. אומנם כשהתחייבתי לא דמיינתי שמחירי המחיה יתייקרו עוד יותר (באופן כה דרסטי) ולא חשבתי שאגיע למצב בריאותי שלא מאפשר לי לעבוד, אבל זו המציאות.

מעבר לחוסר האמונה, לא הייתי מסוגלת להוציא את זה מעצמי, לא הייתי מסוגלת לנסח. לפחות לא באותו הרגע. הסכמתי שהפוסט יכתב, אבל לא על-ידי. בן-זוגי היה מי שכתב והפרסום הראשון היה שלו.

לאט-לאט, התחילו אנשים לפרסם ולהגיב. חלק המליצו על וטרינרים, חלק שאלו מה יש לה, וחלק הציעו לעזור כספית. הייתי בשוק, לא האמנתי שאנשים באמת ירתמו. לא האמנתי שבמצב הכלכלי בו אנחנו נמצאים, מישהו יוציא מכיסו בכדי לעזור לחיה שאינה שלו. למעשה, חיה שמעולם לא ראה, בחלק מהמקרים. חלק מהאנשים שתרמו היו חברים שלי, אומנם, אבל ממש לא כולם. ואפילו הייתה מישהי שעשתה העברה מחו"ל.

הפרסום.

הפרסום.

מאוד קשה לראות משהו חיובי, בתוך משהו כ"כ רע. החתולה שלי, שהייתה בקושי בת שלוש, כבר אינה פה. הדבר שהכי חסר לי הוא לעטוף אותה כשרק זנבה מבצבץ.. אבל אין זה אפשרי. ועדיין, למרות העצב, המחנק והדמעות, חשוב לי לזכור את שלמדתי. ולאמר תודה, לכל אחד ואחד מהאנשים שתמכו. זה לא משנה אם תרמתם כספית, הפנתם אותי לוטרינר, שיתפתם את הפרסום או הצעתם מילים מנחמות. אני מעריכה את זה, אין לכם מושג כמה הפתעתם אותי. וכמה אני שמחה שטעיתי.

מקווה מאוד שהשימוש בכלי החזק הזה, יעשה כמה שפחות מתוך מצוקה, אבל במידה ותצטרכו, דעו לכם שזה-הוא כלי חשוב ויש אנשים טובים בעולם הוירטואלי כמו-גם בעולם האמיתי.

Catsercise =^.^=

כל חתול זקוק למים, מזון, פינה חמה, סירוק מפעם לפעם, ליטופים, וכמובן – התעמלות!
הרי לפניכם יניב, מאמן החתולים המדופלם שלי, בעודו מלמד את פאפי רוטינה יומית מה-היא.

וכמובן, בגלל שחתולים יהיו חתולים יהיו חתולים (ומאמנים לעיתים מתנהגים כזאטוטים), הנה לכם סרטון נוסף המכיל את הפספוס היחיד שלא נגנז.

מאו-מאו (תהנו)!