קלה להשגה, או, יודעת מה היא רוצה

האם יש דבר כזה, אישה קלה להשגה או קשה להשגה? האם בכלל אלו המושגים שאנו צריכים להשתמש בהם, והדרך בה אמורים אנו להתייחס לנשים – כמשהו שצריך להשיג?

לא קלה ולא קשה. פשוט אני + חברה. (צילום: לנור טירס)

לא קלה ולא קשה. פשוט אני + חברה. (צילום: לנור טירס)

שעת סיפור:
כשהתחלתי להתנסות מינית זה לא היה מרצון. בהיותי בת 13 חוויתי את הנשיקה הראשונה שלי ואין שום דרך לתאר אותה מלבד לאמר שהייתה נוראית. לא התעניינתי בבחור, הוא היה דוחה בעיניי והרגשתי כאילו כלב מלקק אותי ולא גבר (נער) מנשק אותי.
אני מניחה שבעיניי אותו כלב, הייתי קלה להשגה. למה? כי לא ידעתי לאמר 'לא'. האם זה נכון? לא. נערה בת 13, חסרת נסיון שעד שנה לפני הייתה דתיה. לא רציתי, אך לא ידעתי גם לאמר 'לא'. לכשלמדתי לאמר 'לא' והעפתי בהנף יד כל חוצפן שחשב שאם הוא חפץ בי, הרי ברור שאני חפצה בו גם-כן, נתפסתי בעיניי חלק כקשה להשגה. למה? כי סרבתי למישהו. האם זה נכון? גם לא. אומנם היו לא מעטים שלא התעניינתי ביחסים עימם, אך אין זה אומר שלא היו כלל. וכמובן שבמקביל, היו כאלה שלא היססתי לזנק עליהם ביום  הכרותינו.

לא ברור לי מדוע אנשים נוקטים בגישה אשר מעוותת את אופיים של אנשים.

ככה אתם נראים לנו לפעמים.

ככה אתם נראים לנו לפעמים.

למה זה טוב?
תפסיקו לנסות להגן על האגו השברירי שלכם, הוא לא שווה כל-כך הרבה. במקום זאת, העריכו את עצמכם מספיק בשביל להיות מסוגלים להבין שמישהי דחתה אתכם כי אינה מעוניינת בכם ספציפית (ולא כי תקוע לה מקל בתחת) מבלי להתערער.
כשהאמת יוצאת במקום להמחק תחת זהות בדויה, ניתן לראות דברים כמו שהם. למשל,  יכול להיות שהסיבה בעקבותיה לא נמשכה אלייך, היא כי אתה לא נקי מספיק. אם במקום לקטלג אותה תפעיל מעט את הראש, אולי תגלה זאת. ובמידה ובא לך לעשות משהו לגבי זה, למען מקרי עתיד, תוכל לעשות זאת ולגשת למלאכה. יאללה למקלחת!

אבולוציית מוח. התפתחת? תוכיח.

אבולוציית מוח. התפתחת? תוכיח.

איך עושים את זה?
נשים וגברים כאחד, אנא שננו את הנקודות הבאות: העובדה שאישה מסרבת לגבר, לא הופכת אותה לקשה להשגה, והעובדה שאישה שוכבת עם גבר באותו היום שפגשה אותו, לא הופכת אותה לקלה להשגה
אנחנו בני-אדם, ומתוך-כך, גם עובדים אחרת. אנחנו לא נמשכים אוטומטית לכל בני המין השני, בהנחה שאנחנו סטרייטים. כמו שלסביות והומואים לא נמשכים לכל בני-מינם, ובי-סקסואלים לא נמשכים לכלל האנושות.
לאישה יש זכות לסרב לך, או לזנק עלייך בתשוקה מבלי לזכות בשם גנאי (לכאן-או-לכאן).

יש נשים בעלות תאבון מיני גבוה, כמו שיש גברים בעלי תאבון מיני גבוה. ויש גברים בעלי תאבון מיני נמוך, כמו שיש נשים בעלות תאבון מיני נמוך. אף אחד מהשניים (וגם כל מה שבין לבין) לא 'בסדר' או 'לא בסדר'. הם פשוט ככה, תנו להם להיות.

רשומה זו מוקדשת לכל הנשים והגברים ככלל, ולעומר דובדבני בפרט, מי יתן ותמצא אותה כפיצוי ראוי לזוהמה שפורסמה ב-'mako' לפני כחודש.

דייט ראשון אחרי עשרה חודשים

רגילים שקודם הדייט ורק אז מגיעה מערכת היחסים? לא ברור לכם איך אפשר אחרת?
הרי לכם מקרה אנושי, לא כל-כך מזעזע, על מערכת יחסים שעד עכשיו הייתה מחוסרת דייטים.

אנחנו.

אנחנו.

שעת סיפור
בערב לא-כה-בהיר אחד, לפני כעשרה חודשים, התקיים פיקניק מושחת למדי בדירתה של חברה טובה.
אל הפיקניק הגיעו כעשרה אנשים וביניהם, ידיד מתולתל שהכרתי כשנה.
הפיקניק הניב קלוריות רבות, שיחות קולחות, וכמובן – סרטוני youtube למכביר.
אך מלבד כל אלו, מאותו הפיקניק צמחה גם מערכת היחסים ביני ובין אותו מתולתל מדובר.

בתור ידידים שפשוט התגלגלו לתוך סיטואציה לא מוגדרת, לא היה לנו צורך או מקום לדייט ראשון.
דברים נפלו למקומם בדרכם הטבעית (יותר או פחות), וגילינו אחד על השני ללא שיחת חולין.

כתקופת הריון מאוחר יותר, במהלך צפיה בסדרת סיטקום המתמקדת בזוג-הלא-נשוי וויטני ואלכס, מגלה וויטני שמעולם לא היה להם דייט ראשון ומתעקשת שיעשו אחד (כראוי). אפשר היה לראות את הנורה הצהובה מעל ראשו המתולתל של יקירי. הרעיון הדליק אותו ובכדי לוותר על כאב הראש החלטתי להכנע ולשתף פעולה.
כך קרה שאחרי עשרה חודשים חביבים ללא דייטים (ובעצם, 26 שנה ללא דייטים עבורי), יצאנו לדייט ראשון.

איך עושים את זה?
ראשית, כראוי לתל-אביבים עניים, חפשנו קופון לבית קפה נחמד בסביבתנו הקרובה (יחסית).
גם אם אינכם עניים, יש קופונים די מגניבים לאחרונה (שלנו למשל, אפשר יותר מ-50% הנחה!) ושווה לנצלם.
שנית, קבעו מראש האם זה בליינד-דייט ואם-לא, מאיפה אתם מכירים, חברים משותפים וכו'.
שלישית, דרכי מילוט זה חשוב! שמרו מקום להיותכם אתם. למשל, הודעות ושיחות – דייט. וואטסאפ – זוג.
רביעית, זה רק משחק. שחררו את הלחץ של 'מה הוא חושב עליי?', 'אני מריח בסדר?', 'אוף, איזה משפט מפגר יצא לי'. תרשו לעצמכם להשתטות ולהנות. פשוט תהיו!
בסופו-של-יום, ברור לשניכם לאן אתם חוזרים בסוף הערב…

למה זה טוב?
כשנמצאים עמוק בתוך קשר זוגי, עלול להווצר מצב בו אין באמת רגע שהוא רק לכיף. תמיד יש תזכורות נוסח 'אמא שלי באה לבקר מחר', 'יש לי מבחן בחמישי, אז נלך לישון מוקדם', 'עשית רשימת קניות?' וכו'.
בתאוריה, אני יכולה לאמר שאם היינו יוצאים לדייט בתור עצמנו, ולא בתור שני אנשים זרים, בטוח היו עולים דברים לא קשורים ומעיבים על הכיף הטהור שעבורו יצאנו. אלו החיים.
אבל על-ידי המשחק המטופש אך חינני הזה, נאלצנו (או לפחות אני) לאנוס את המוח לשים את כל השטויות המציקות בצד, וכך זכינו לערב שלם שהתחיל במחווה over רומנטית ונגמר בליטופים וכרבולים ארוכים במיטה. מבלי להתעסק בצרות היומיומיות כלל. רק הנאה טהורה.
אפילו במרתונים המטופשים עד כאב של 'True Blood' לא הצלחתי לכבות את המוח בצורה נעימה כל-כך.

פלא שאני לא יכולה לחכות לדייט השני?