אני לא עושה סקס

זו לא הפעם הראשונה שזה קורה, שאני בהתנזרות מסקס. למעשה, זה קרה מספר פעמים בעבר, לפרקי זמן שונים, בשנים האחרונות. אבל מעולם לא ככה, מעולם לא באופן כה גורף על כל מגע קשור מיניות באשר הוא. מעולם לא לפרק זמן כה ארוך. ובאף אחת מההתנזרויות, זה לא היה כי המוח שלי לא רצה. מה שחוויתי וגרם להתנזרויות אומנם היה פסיכוסומטי, אבל זה היה הגוף בפועל שדחה את האקט. זה לא מנע ממני לחשוב, לפנטז ולרצות סקס וחדירה, רק גרם לי להתאמץ יותר לפנטז שהכאב הפיזי נעלם.

ההתנזרות הנוכחית היא מנטלית, בראש ובראשונה. זה לא שאני רוצה סקס ולא מצליחה להגיע לזה, אלא שאני פשוט לא רוצה. התחושה היא, שאני לא מבינה איך מצפים ממני (או איך ציפיתי מעצמי) לרצות סקס בעולם הזה. ומה הוא בעצם העולם הזה שאני מדברת עליו? העולם הזה, הוא עולם בו לרוב האנשים מספיק שתסכימי. אפילו אם זה כי לחצו עלייך, אפילו אם לא נעים לך, אפילו אם זה כי שוכנעת שיהיה יותר קל לזרום מאשר להמשיך לעמוד על שלך ולהגיד לא. לא מעניין עבורם שתרצי אותם, שתחשקי בהם, זה יכול להיות בונוס. אבל העיקר הוא – שתגידי כן. והאמת? גם זה לא תמיד חובה.

זה מתחיל בדברים הכי בסיסיים. בפניה אל מישהי שמעוניינים בה בצורה שכלל לא מתחשבת בכך שגם היא, צריכה להיות מעוניינת בנו. ישר, שואלים שאלות או מציעים הצעות. לא עוצרים לרגע לחשוב מה יגרום לה להתעניין בנו. הרי הנקודה בה צד אחד יצר קשר, היא מכיוון שאותו הצד התעניין, והצד השני – לא בהכרח נמצא באותה הנקודה. אבל עושה רושם שלרוב, אין לזה משקל עבור הפונים. מה שחשוב הוא שאנחנו מעוניינים, והציפיה היא שהצד השני יזרום עם זה. ואם לא.. יש עוד מליון, נכון?

בואו נעצור רגע. אם רק כתבתי לה 'היי, מה נשמע? נראית טוב!!! בואי נכיר', אין פה תוכן, או משהו שעלול לגרום לה להתעניין. באותה המידה יכולתי להיות גרביל מדבר. ואם היא לא ענתה, ועברתי כבר על כל הבחורות ברשת, מה עוצר בעדי מלכתוב לה שוב? כלום. הרי זה לא רלוונטי שהיא לא ענתה, או ענתה שאינה מעוניינת. אני רוצה, וזה מה שחשוב. 'יבוא לך, יבוא לך', אף היו אומרים חלק.
בואו נלך קצת קדימה. מה קורה אם מישהי מתלוננת על זה שפונים אליה בצורה שאינה נעימה לה? או אז יוצאים כל מגני החופש ואומרים לה 'יאללה, מה הוא כבר עשה? כולה שלח הודעה' (גם אם ההודעה הייתה לא הולמת בתוכנה, בלשון המעטה). במילים אחרות… מה שאת מרגישה לא משנה, כי זכותנו להתנהג איך שבא לנו. אז תזרמי או תשתקי. למה לא אכפת לנו ממה שהבן-אדם שפנינו אליו מרגיש? למה לא אכפת לנו ממה שנעים לאחרים? למה כל שאנחנו רואים הוא 'אני רוצה, מה כבר קרה?'.

הייתם אומרים, אבל מה זה משנה? הרי הודעות אפשר לסנן, ולא צריך להכיר את כלל האנושות. וזה נכון, מעולם לא הייתי אדם שמחפש להכיר את כל מי שפונה (ולפניכם אחת הסיבות), אבל הכאב שלי נובע מכך שההתנהלות הזו מושרשת כה עמוק בתוך ההתנהגות שהיא זולגת אל כל אינטראקציה. ממש כל אינטראקציה באשר היא. בין אם מדובר באדם שהולך ברחוב ומקבל הערות שמעולם לא ביקש, בשיטות מכירה ו"פיתוי" כבסיס להכרות, או מניפולציות בכדי לגרום לצד השני להכנע לרצונות שלך. הבסיס הוא, חוסר אמפתיה, חוסר התחשבות וחוסר באכפתיות בסיסית. למרבה הצער, עושה רושם שהמשפט המוכר, 'מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברייך', התמסמס לו ואנו מרוכזים בעיקר בעצמנו.

אני לא עושה סקס כי אני לא סומכת על בני-אדם שיראו אותי בסיטואציה. כי אני מרגישה שסקס, עלול להפוך למלחמה על כבוד בסיסי. ואני לא מרגישה את זה, ככה פתאום. אני מרגישה את זה כי פעם אחר פעם התנהגותם של אנשים (גם אם בהיסח הדעת), גרמה לכך שהייתי צריכה להלחם על הזכות הבסיסית לקבוע מה נעשה לגוף שלי ומה לא. וכשפתחתי את הנושא לשיחה, לא פעם קיבלתי בתגובה 'איך את יכולה לומר שעשיתי משהו כזה'. לפני ה'אני מצטער שככה גרמתי לך להרגיש, אשים לב להבא' (אם בכלל הגיעה התייחסות כזו), קודם כל 'איך את מעזה'. הרי… הם יכולים לעשות מה שבא להם, ואנחנו.. צריכות לשתוק ולספוג את זה. ואם אנחנו לא שותקות, אז משהו כנראה לא בסדר, נכון?

נכון. משהו ממש לא בסדר. משהו בבסיס ההתנהלות הזו, ממש לא בסדר.
אני מדמיינת עולם, בו מחד גיסא אנו מקשיבים ומאידך גיסא מקבלים את המקום להסביר ולהשמע.
עולם בו שני הצדדים קשובים האחד לשני. עולם בו אנחנו יכולים פשוט להיות… ושיראו אותנו.
דמיינו איתי. לא קצת מתחשק לכם לעזור לזה לקרות?

(הטקסט נכתב מנקודת מבטי. גם גברים ושאר המגדרים חשופים להתנהלות הלא נעימה שהזכרתי ולכן הטקסט פונה לכל המינים והמגדרים)

מוזיקה לאוזניי – Chicago

עד כה כתבתי על אומנים, טים מינצ'ין היווה את פתיחת הפינה ורג'ינה ספקור המשיכה אותה. אך הפעם אני רוצה ללכת לכיוון אחר, הפעם אקח אתכם לסיבוב בתוך פס-הקול של המחזמר ‘Chicago’.

שיקגו, 2002.

שיקגו, 2002.

'שיקגו' יצא לאקרנים בשנת 2002 עם צוות שחקנים מוכשר שעשה הכל בעצמו (כולל לשיר ולרקוד סטפס) ומורכב מסיפורי רציחות שבוצעו על-ידי נשים. השנים עליהן אנחנו מדברים הן שנות העשרים, אבל עם כמה שגם המראות וסגנונות הלבוש היו מלבבים ומעניינים, הנושא הוא מוזיקה בכלל וג'אז בפרט.

פס-הקול של הסרט הינו תחושתי ורגשי כאחד בעיניי. שירי הג'אז הסוחפים בסרט מכניסים אותי הישר לתוך האווירה כך שכמעט אפשר להרגיש את ניחוח הכוהל באוויר ולחוש את החמימות בגרון. ובמקביל, שירים על מצבים עגומים יותר מחדירים בי תחושת הזדהות עם הדמות ורצון להצטנף בתוך השמיכה.

השיר הראשון שבחרתי הינו גם השיר הפותח את הסרט וההתניה שנבנתה אצלי בראש גורמת לי לחשוב אוטומטית על סקס או נשים חצי לבושות בכל עת בה זוכה אני להקשיב לו. אולי זה קשור לעובדה שזה די קרוב למה שרואים בזמן השיר, אולי לצלילה הסקסי להחריד של החצוצרה ואולי לקולה הממזרי של ולמה קלי (קתרין זיטה-ג'ונס – Catherine Zeta Jones). כך-או-כך, בסיום השיר, אני עם טעם של עוד.. מקווה שגם אתם.

קצת יותר אל תוך הסרט אנחנו נתקלים בשיר 'Funny Honey', אשר מוביל אותנו בשבילי קשרם הקלוקל של רוקסי הארט (רנה זלווגר – Renée Zellweger) ובעלה איימוס (ג'ון סי. ריילי – John C. Reilly). במהלך קולנועי מיוחד, רוקסי מבצעת את השיר על פסנתר בזמן שברקע אנו זוכים לראות את חקירתו של איימוס ואת הטמפרמנט עולה בהדרגה. המתיקות המעודנת שפותחת את השיר מתחלפת בבת-אחת בעצבים וזעם והשיר נגמר בהתאם ברצף קללות.

השיר הבא הוא כנראה השיר הסקסי ביותר בכל הסרט הזה, וחייבים לזכור שמדובר בסרט סקסי למדי. אומנם מדובר פה על רצח, סכינים ורעל, אבל בחורות עם אגרסיות יכולות לעיתים להיות סקסיות אף-יותר מבדרך-כלל (אפילו אם זה רק משחק). כל אחת מהדמויות המשתתפות בשיר "מבורכת" בצליל המסגיר את הדרך בה רצחה (לכאורה) את הבחור חסר-המזל ובנוסף, הליריקה מתובלת בהומור.

אחד מהשירים האהובים עליי באופן עגום הינו שירו העצוב של איימוס. כל הסקסיות שנבנתה בי מתחלפת בבת-אחת בעצבות ותחושה שעבור אחרים אני בלתי נראית. זה אינו שיר קצבי ולוהט, אך מקומו בליבי שמור עקב הליריקה הנוגעת וקולו העדין והמתנצל של איימוס.

השיר האחרון איתו אני רוצה להשאיר אתכם אומנם הוקלט, אך ירד בעריכה. הוא מדבר על דברים שמציקים גם לי, בעיקר כשאני בישראל. מזכיר לי שאפשר ואף כדאי קצת אחרת, גם אם אחרים לא ילכו באותה הדרך. ולמרות הליריקה רווית הקללות, אני מוצאת בשיר הזה עדינות כלשהי.

מקווה שהשארתי אתכם עם חשק לצפיה בסרט או עשיית פעילות ארובית מסויימת…