רק על עצמי – אומנומנומניבורית

חשבתם שאני צמחונית? יודעים שהייתי אבל לא מבינים למה אינני כיום? לא ברור לכם מדוע הפסקתי לאכול בשר מלכתחילה? כל התשובות ושאר מחשבות, בטקסט הבא.

חמוד אך לא מלהיב. (צילום עיצוב ירקות: יניב חפץ)

חמוד אך לא מלהיב. (צילום עיצוב ירקות: יניב חפץ)

שעת סיפור
פסח אחד, בהיותי בת 12 בלבד, דנו אבי ואחי בחיו ומותו של הכבש על שולחננו. כמשפחה דתית שומרת כשרות, ציינו אלו את השחיטה הכשרה שעבר. אחסוך מכם אי-אלו תאורים ופרוטים, אך מה שבטוח הוא שלאחר מה ששמעתי, לא הסכמתי בשום-פנים אפילו לטעום מאותו כבש אומלל-אך-טעים (ובחיי, ההורים שלי ידעו לבשל!).
בתור בת למשפחת קרניבורים, אחי טען בפני שלא אשרוד שנה. לא ברור אם חשב שאין לי מספיק כח רצון או שאהיה מושפעת מהסביבה בה אני נמצאת, אך שרדתי 4 שנים. למה שרדתי ולא צלחתי? מהסיבה הפשוטה שמה שהמוח יכל לעשות, הגוף קצת פחות.

לאחר אותן 4 שנים, ולאור העובדה שנעשיתי חולה ארבע פעמים בחודש, הגעתי לבדיקות דם. דבר הרופא? כדורים על בסיס יום-יומי או לחזור לאכול בשר. החלטה קשה למי שכמעט ולא צרכה (מבחירה) כדורים מעודה. אז בחרתי בבשר.

כעשור מאוחר יותר, כשהתזונה שלי כבר יותר בריאה ואת חדר-הכושר אני פוקדת באופן קבוע, תהיתי עם עצמי מדוע בעצם איני חוזרת לצמחונות אם מבחינה מוסרית קשה לי עם הנעשה לחיות. ואז הבנתי…

שישה סוגי גבינות, ועדיין לא מוכנה לוותר על בשר.

שישה סוגי גבינות, ועדיין לא מוכנה לוותר על בשר.

להסביר? בבקשה:
אני לא מתיימרת להיות אלטרואיסטית, ברור לי שבראש ובראשונה – אכפת לי מעצמי. אני יודעת שזה נשמע לא טוב, ושבעיניי חלק זו פשוט בושה, אבל מה לעשות – כל אחד מוכן לעשות את הויתורים שהוא מוכן לעשות. ומבחינתי, בשר. פינוק שאיני מוכנה לוותר עליו. אין בעולם הצמחוני/ טבעוני מזון שאוכל להנות ממנו באותה הצורה (ומי שראה אותי אוכלת בשר שטעים לי ממש יודע – יש לי ריקוד קטן, בישיבה). זאת אומרת, בעולם הצמחונות יש גבינות, שזה גם נהדר. אבל מנהדר לתחליף לבשר – אין מה להשוות. ישנם סוגי בשר שאפילו מהווים מבחינתי קינוח (שומן, או לבבות עשויים כראוי למשל). ואחרי שהתזונה שלי השתנתה למשהו שמורכב ברובו מאוכל בריא (באופן יחסי למה שנהגתי לאכול בעבר), גיליתי את הצורך שלי במזון שעושה לי שמח. ועצוב ככל שיהיה להודות בכך, לעולם לא אוכל להנות מאוכל בריא באותה הצורה בה אני נהנית מאוכל שמן או מתוק (למשל). אין לי שום רצון לחזור לצמחונות בידיעה שאנבול, שיהיה לי עצוב לוותר, שמבחינתי – זו אינה החלטה שאני שלמה עימה.

י-א-מ-י!

י-א-מ-י!

נכון, זה לא וויתור כזה גדול, כביכול, מכיוון שאני נוטה לאכול בשר פעם בשבוע שבועיים. אבל זה עדיין לא ויתור שאני מוכנה לעשות. וחשוב לדעת לקבל את זה ולא לקחת על עצמנו דברים ש"סתם" ישברו את רוחנו, אלא לקחת דברים בידיעה שביכולתנו לעמוד בהם.

אז כיום אני אומנומנומניבורית, אוכלת-כל (בערך) ודברים טעימים. ואני יודעת שאפשר אחרת, אבל בוחרת שלא. מה איתכם?

מזון לגוף, מזון לנפש – לביבות כרובית

ברוכים הבאים לפינת המתכונים-שעברו-שינויים!
בפינה זו אביא לכם מתכונים לגוף, לנפש או לשניהם גם-יחד, שעברו את מחסום האופל (כלומר, אין בהם שמן, תבלינים, או שאר דברים שאני מעדיפה להשאיר בסופר). אשתדל שהמתכונים יהיו בנוסח לטיפשים (לא כי אתם מטומטים אלא מכיוון שכך קל יותר). והפעם – לביבות כרובית!

תודות רבות לאלינור פפרמן!

תודות רבות לאלינור פפרמן!

מצרכים וכלים:
כרובית גדולה
ביצה
קמח
מלח
חמאה
סכין
סיר גדול
מועך
מחבת

מה עושים?
* חותכים את הכרובית לפרחים, מנקים ממנה חלקים פגומים, זורקים לסיר עם מים ומרתיחים עד שהכרובית רכה (כ-20/ 30 דק').
* לאחר שהכרובית מוכנה, מסננים, מועכים לפירה ומשאירים בסיר להתקרר (ניתן גם לסנן במים קרים לקיצור תהליך הקרור).
* לאחר שהכרובית קרה דיה, מוסיפים את הביצה, שלוש כפות קמח ומלח לפי הטעם ומערבבים (ניתן להשתמש במועך לשם כך).
* לאחר-מכן, יש לשים מעט חמאה במחבת, ליצור לביבה בעובי של כסנטימטר אחד בעזרת הידיים (תאמינו לי, הקטע עם הכף לא באמת עובד) ולהניח על החמאה. במידה והמחבת גדולה מספיק, ניתן לשים מספר לביבות בו-זמנית.
* יש לוודא שהלביבות זהובות (אך לא שרופות) לפני שהופכים. וחוזר חלילה, לפני שמעבירים לצלחת.

טיפים:
* שימו לב כשאתם הופכים את הלביבה, האם יש צורך בעוד חמאה (אל תתקמצנו).
* שמנת הולכת עם זה יופי! וגם מיונז, אם אתם לא בקטע של מוצרי חלב.
* קחו בחשבון שזה לוקח זמן. פחות אם יש לכם כיריים גז, יותר אם הם מחוברים לחשמל.

וטיפ אחרון, שאינו אכיל, אם אהבתם את המתכון שקיבלתי, לאלינור הכפרה יש גם עמוד פרצוף-ספר חביב בשם אכלולי שתולי. מוזמנים ללייקק ולחטט!

בתאבון!