אני לא שמנה, אבל השמנתי

כשאני אומרת 'השמנתי', זה כל מה שאני מתכוונת. אני לא חושבת שאני שמנה, לא חושבת שעוד רגע אבלע את היקום כולו, פשוט בהשוואה למה שהייתי קודם – השמנתי. זו לא בושה, אך זו האמת. וכשאנשים מבטלים את דבריי מחוסר הבנה, זלזול או משהו אחר, זה לא נעים בשום צורה. ולא, אני לא לבד.

אני בגיל 13 - קטנה וחמודה.

אני בגיל 13 – קטנה וחמודה.

שעת סיפור
אין לי נטיה להשמנה ואם בא לכם – אתם מוזמנים לשנוא אותי, אבל לכל דבר יש מעלות וחסרונות.
עד גיל 24 אכלתי מה שבא לי, מתי שבא לי, כמה שבא לי. לא היו לי גבולות, לא ספרתי קלוריות, לא הגבלתי את עצמי מבחינת מזון ובטח-ובטח שלא הייתי בשום סוג של דיאטה. ואז הגיעו בדיקות דם חביבות שאמרו בטון מורתי 'הא, כפרה, הכולסטרול שלך גבוה, ואת עוד לא בת 25!'. אז חטפתי כאפת מציאות, ובשילוב עם משהו אחר שהפריע לי, התחלתי להתאמן ומעט אחר-כך, גם לשמור על התזונה שלי יותר.

כל זה טוב ויפה, אבל אני עדיין בן-אדם שגופו משתנה, עקב אי-אלו סיבות. וגם אני, למרות ששמנה מעולם לא הייתי, משמינה לפעמים. בין אם אחרים כן-או-לא שמים לב לכך, אני מרגישה זאת. וכשאני מרגישה שבא עליי שינוי לא כה לטובה, מעדיפה לאמר זאת. ואם אפשר, לא לקבל גיחוך וביטול נוסח 'את לא שמנה, תפסיקי לדבר שטויות'.

אני בגיל 16 - קצת פחות קטנה.

אני בגיל 16 – קצת פחות קטנה.

איך עושים את זה?
כאשר אדם שאתם תופסים כרזה אומר לכם 'השמנתי', נסו להבין מאיפה מגיעה האמירה. האם זו תחושה פיסית של כבדות, האם זו תחושת התרחבות כללית ואולי הוא מרגיש זאת בזמן לבישת בגדים שפתאום מעט צמודים יותר. הרבה פעמים, הכוונה ב'השמנתי' היא פשוט זו – השמנתי. אבל ישנם גם אנשים שהתפיסה שלהם את עצמם שונה מאיך שהסביבה תופסת אותם, ובמקרים כאלה, ההתייחסות צריכה להיות בהתאם. אבל כך-או-כך, להתייחס בביטול לדבריו של אדם זה או אחר (במידה ואכפת לכם ממנו) לא פותר את הבעיה.
גם אם משהו נתפס בעיננו כמטופש (בחורה רזה שאומרת שהשמינה, בתור דוגמא), אין זה אומר שהצד השני מסכים עם התפיסה שלנו (לפעמים אפילו ההיפך הגמור). וכשמישהו אומר משהו שבאמת מפריע לו ונתקל בזלזול, זה מתסכל. ותסכול לא עושה כיף לאף-אחד, ואם היינו יודעים שזה מה שאנו גורמים, אולי היינו נוקטים בגישה מעט אחרת. ואולי אז, דברים היו יכולים להשתנות.

אני בגיל 24 - קצת פחות לבושה. (צילום: אלון שועה)

אני בגיל 24 – קצת פחות לבושה. (צילום: אלון שועה)

למה זה טוב?
כשאנשים מקבלים מענה לתחושות שלהם, לרוב יש לכך השפעות חיוביות. לפעמים זה פשוט משחרר ומאפשר לעבור הלאה. לפעמים זה נותן מקום לדיון עצמי או עם אחרים בנושא, ודרך כך לפתרון. לפעמים אפילו מוצאים עזרה מבחוץ כך. אבל אם מבטלים את תחושתו של זה במקום לתת לה מענה, אנו פשוט משאירים אותו לבד, להתמודד עם התחושה ה(במקרה הזה)לא נעימה.

אז כן, אני לא שמנה, אבל השמנתי וזה מפריע לי. אין צורך בחיזוקים חיוביים, אבל גם אני (כמו אחרות) אשמח לא לקבל ביטול כתגובה כשאני מחליטה לחלוק זאת.

4 מחשבות על “אני לא שמנה, אבל השמנתי

  1. בהחלט מבינה אותך.
    אנ שוקלת 49 ובגובה 1.61, אבל בעבר תמיד הייתי 45. תמיד היו אומרים לי כמה אני רזה ויותר מדי רזה, וגם עכשיו – 4 קילו יותר – צוחקים עליי שאני אומרת שהשמנתי.
    כן, השמנתי.
    אולי רק אני שמה לב לזה, אבל זה הרי הגוף שלי – ושני קילו יותר או שני קילו פחות בשבילי זה שינוי עצום, בייחוד כי אני קטנה ונמוכה, רואים כל גרם שנוסף!
    לאב יו

    • עזבי מה הם רואים ולא רואים, למה שאת רואה יש משקל.
      לא מעודדת דיאטה וכו', אבל תחשבי מה את רוצה באמת, מה צריך בשביל להגיע לשם והאם זה שווה לך את זה 🙂

      בהצלחה!

  2. דווקא נראה שהגוף שלך נהיה שרירי יותר וקיבל צורה. לא נראה שהשמנת, אלא שעלית במשקל. יש הבדל גדול. השמנה פירושה עלייה באחוז השומן. עלייה במשקל פירושה מסת שריר יותר גדולה. מכיוון שלגוף שלך יש צורה של אישה (צורת שעון חול), בטוח להניח שרוב המשקל שנוסף הם שרירים, וכמות לא משמעותית במיוחד של שומן. על כן לא שמנת, אלא עלית במשקל. למותר לציין שאת נראית הרבה יותר טוב עכשיו משנראית בגיל 13 או 16.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s